בס"ד

אחרי החתונה ממשיכים לדבר

אחד הגורמים המרכזיים המכשילים את הקרבה בין בני הזוג, הוא חוסר השקעה. כל אחד ואחת צריכים לשאול את עצמו בכנות, 'האם אני באמת משקיע זמן ומאמץ בקשר עם בן/בת זוגי'? כולנו מבינים שצריך להשקיע כסף ומאמץ כדי לקנות בגדים, לכולנו ברור שצריך להשקיע כסף ברכב, בריהוט, ספרים ,טלפון-נייד חדש וכד'. כך גם צריך להיות ברור לנו שיש להשקיע כסף ומאמץ בתקשורת הבין-זוגית.

לצערי, זוגות לומדים את חשיבות התקשורת, רק אחרי שנכשלים, נפגעים, וכששני בני הזוג פגועים וכואבים – אז לומדים להקדיש זמן ומאמץ לקשר עם בני המשפחה ובראשם עם האיש/ה. כשם שעבור שיחת טלפון חשובה אנחנו מתפנים, ולפגישה משמעותית אנו מוצאים זמן, כך גם צריך ללמוד שיש לי פגישה חשובה עם אשתי, ויש לי שיחת טלפון מבעלי, החשוב לי יותר מכל עיסוקיי האחרים. כשנציב את הקשר הזוגי כמטרה חשובה ויקרה, רק אז הקשר יתפוס את מקומו הנכון בנפש ובסדר היום.

תקשורת בסיסית

איש מגיע הביתה, אשתו מחייכת, אומרת שלום וממשיכה בשיחת הטלפון עם חברתה. האיש מציץ בעיתון, מדליק את הרדיו, קורא את הדואר שהגיע היום, מרים טלפון באיזה עניין חשוב שהוא לא סיים לטפל בו במשרד. איזה יופי שניהם עסוקים. ומה עם הקשר הזוגי? אולי כדאי להמליץ לבני הזוג להתקשר זה לזה, ולא דרך הטלפון…

בשלב ראשון עלינו להקפיד ולשמור על יחסי התקשורת הבסיסיים. כשנכנסים הביתה מנתקים את הטלפון הנייד, אין להיכנס הביתה בזמן שיחת טלפון. וכן האישה תדע לסיים את שיחת הטלפון שהיא שקועה בה ולומר: "אני צריכה לסיים, בעלי נכנס עכשיו הביתה". שלב ראשון בתקשורת זוגית טובה, הם היחסים התקינים והטבעיים. כשנכנסים הביתה, מתפנים מכל העיסוקים, מתנתקים מהטלפון הנייד והנייח, מהרדיו, אינטרנט, השכנות ועוד ועוד ומברכים זה את זו לשלום.

החליטו על מועד קבוע לפגישה זוגית

השיחה בין בני הזוג איננה דבר אקראי וספונטני בלבד. כשם שקובעים מועד לפגישת עבודה עם השותפים בעבודה, כשם שמורה מקדיש זמן מיוחד לפגישה עם תלמיד, כך גם צריך לקיים פגישה בין האיש והאישה. המלצתי היא לתאם יום קבוע בשבוע, בו נפגשים ל'פגישה זוגית', אני נשוי כבר הרבה שנים, בתקופות עמוסות, קיימנו את הפגישה מאוחר מאוד בלילה, אבל לא ביטלנו פגישה. גם אם באותו הערב יש אירוע, קובעים יום אחר לפגישה. אין אפשרות לדחוק ולבטל פגישות, בני הזוג חייבים למצוא זמן לפגישה!

בערב הזוגי, סוגרים טלפונים מכל סוג שהוא, סוגרים את הדלת, אין אורחים וזה לא הזמן לקפל כביסה. בערב הזה אבא ואימא עסוקים מאוד, אין להפריע.

עצם העובדה שאיש ואשתו משכילים להקדיש ערב בשבוע לפגישה אישית, עצם המפגש, כבר מרומם את הקשר לראש סולם העדיפויות, בני הזוג יודעים שיש לערב הזה חשיבות עליונה ושניהם משתדלים ומתאמצים לחזק את התקשורת שבניהם.

נקודת המוצא במפגש הזוגי היא הרצון של שני בני הזוג, לחיות בחיי משפחה אוהבים וטובים, שנינו רוצים להמשיך לחיות ביחד בצורה הטובה, השמחה והאוהבת ביותר.

בערב הזה איננו עוסקים בפרטים טכניים; מי ייקח את רועי אל החוג, ומתי נקנה לאביגיל סנדלים… אלא אנו עסוקים בהעלאת אותן נקודות קטנות של מתחים בבית.

מנסים לאתר את הקשיים שלנו כזוג. מה קרה בפעם האחרונה שהייתה אי הבנה? מה גרם לנו להיגרר בשבוע שעבר לצעקות? על איזה רקע צמחה המחלוקת? מה הבעיה וכיצד אנו פותרים אותה? מה עשיתי שפגע בך באופן עמוק כל כך? האם אנחנו מפרשים באופן שונה מילים ומעשים? האם טעינו ולא ידענו לשאול את השאלות הנכונות בזמן הנכון? בפגישה הזו משתפים ואומרים 'מעצבן אותי שאתה עושה/אומר…' צריך רק להגיד. לפעמים אלו זוטות קטנטנות אבל הן מפריעות לבן הזוג. ובמקום למתוח ביקורת בתוך הלב שנים על גבי שנים, ניתן לפתוח את הדברים, לשוחח ולהגיע להסכמה.

השיחות אינן 'תעודת ביטוח', אישה יכולה להעיר לבעלה על עניין מסוים, פעם ופעמיים ושלוש וכן הלאה אפילו עשר שנים וכל פעם הוא מבטיח ונופל. "שבע יפול צדיק וקם" . אמנם הנפילות החוזרות גורמות לתסכול ובכל זאת אף אחד מאיתנו אינו מושלם. כמובן שיש להבחין בין נפילה לנפילה. יש עניינים שאסור לנו לשכוח, אבל אם שכחנו, אפשר להמשיך ולחזור לשגרת החיים וישנם ענייניים שהם בבחינת 'קו אדום' מעידה חוזרת בעניינים אלה, תהיה פגיעה באמון הזוגי, בנושאים אלה – אין אפשרות לטעות וליפול שוב ושוב. צריך להגדיר מהם הקווים האדומים שאסור בשום פנים ואופן לחצות.

השקעה קבועה בתקשורת, כבר מהשנה הראשונה לנישואים ועד זקנה ושיבה, היא המפתח לחיי זוגיות טובה וקרובה, היא הדרך להתגבר על קשיי התקשורת הטבועים בנו מעצם היותנו איש ואישה ולבנות זוגיות חמה ואוהבת.