בימי הסליחות אנחנו מרגישים שהיום קצת משובש…
סליחות בחצות הלילה, או מוקדם בבוקר.
והיציאה מהזמנים הרגילים משבשת את סדר היום, אבל –
השינוי מהסדר הרגיל והמאמץ שאנחנו עושים –
מעוררים את האדם עוד לפני שאמר מילה אחת של סליחות.
אפשר להיות 'נרדם' גם כשאתה ער.
לעבוד, לפרנס, להתפלל, לקחת את הילדים לחוג וחזרה – ולהיות 'נרדם'.
נרדם משמעו כָּלוּא בַּשִּׁגְרָה, רץ בלי להרים ראש,
מגלגל את החיים, בלי לשאול לאן ולמה?
מה התכלית?
מה ד' רוצה ממני?🤷🏻♂️
השופר קורא: "עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְזִכְרוּ בּוֹרַאֲכֶם".
👈 לזכור את הבורא משמעו לחפש את התכלית.
בחודש אלול יש לנו הזדמנות לא להיות נגררים אחר החיים,
אלא לחזור להיות אנשים שבוחרים את הכיוון, 🧭
מחפשים את התכלית,
ומקיימים "זכרו בוראכם" – להמליך את ה' עלינו ולעשות את רצונו בעולם.