מה משמעותו של יום הושענא רבה?

השם עצמו מרמז על עומק כפול.
מצד אחד, זהו 'יום ערבה', הערבות נקראות הושענות.
לפי שם זה,
היום ממוקד בערבה, באותו מין המסמן את החלק הנמוך בעם ואת החיבור של כל חלקי העם, גם הנמוכים לקודש ולד' יתברך.
מצד שני, זהו יום הישועה הגדולה – הושע נא, מלשון ישועה – יום שבו מתגלה משהו עצום במערכת היחסים שבין האדם לא-לוהיו.

את המהות של הישועה הזאת ניתן להבין דרך מחלוקת יסודית מאוד –

מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע:
האם העולם נברא בתשרי או בניסן
והאם הגאולה תבוא בתשרי או בניסן?
אלו שתי שיטות, ושני עולמות.

רבי אליעזר רואה את תשרי כיסוד העולם.
הוא מדבר על עולם שנברא מתוך תשובה,
מתוך תנועה פנימית של חזרה, של התקדמות, של תיקון.

רבי יהושע, לעומתו, מציב את ניסן במרכז –
עולם של חסד אלוקי מוחלט, של יציאה ממצרים שלא בזכותנו, אלא מפני שרצון ה' התפרץ לעולם וגאל אותנו.
זו לא מחלוקת כרונולוגית-טכנית, זו מחלוקת מהותית.

תשרי הוא עולם שבו האדם משתתף בגאולה.
ניסן הוא עולם שבו הגאולה שמגיעה מלמעלה, בלי הכנה, בלי זכויות.
בשני המקומות יש ישועה – אבל ישועה מסוג אחר.

סוכת ניסן היא סוכה של חסד.
סוכת תשרי היא סוכה של תשובה.
את הסוכה הראשונה בנה יעקב אבינו
'וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה: וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת' (בראשית ל"ג).

בפעם הבאה ניבנות סוכות ביציאת מצרים על ידי בניו של יעקב:
'בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם ממצרים  שם, ברעמסס סוכותה, קמה הסוכה הראשונה של עם ישראל זוהי הסוכה של ניסן.
אבל מי ישב שם, בסוכה של ניסן? אנשים במ"ט שערי טומאה.
"הללו – המצריים – עובדי ע"ז והללו – ישראל – עובדי ע"ז. מה נשתנו אלו מאלו?" אומרים המלאכים, ובכל זאת הקב"ה בחור לגאול את ישראל עמו.
האנשים שיושבים בסוכת ניסן, ישראל עמו, הם אנשים שכלל לא ראויים לשבת שם.
ובהתאמה הקדושה השורה שם עצומה, לא פרופורציונלית למצבם.

זו קדושה של פצצת אטום רוחנית,
הופעה אלוקית בעוצמות שלא נראו בעולם, כי רק עוצמה כזו יכולה לגאול מקום כל כך רחוק.
למדנו מכאן עקרון גדול: ככל שהמרחק גדול יותר, נדרשת קדושה גדולה יותר כדי לחולל ישועה.
ככל שהשבר עמוק – כך האור האלוקי שמאיר בו חזק יותר.

לעומת סוכה זו של ניסן,
סוכת תשרי היא סוכה של תשובה, של בריאת האדם, חטאו ותשובתו, 'מזמור שיר ליום השבת'.
והנה בחג הסוכות אנחנו יושבים בסוכה, זכר לסוכות שבהם ישבו בניסן, אבל דווקא בסוכה של  תשרי.
מדוע? הרי הסוכה נולדה בניסן? חז"ל אמרו: כדי שלא ייראה כאילו היציאה לסוכה היא "נוחות אביבית", יציאה במזג אוויר נוח.
בעומק העניין זוהי הכרעה מהותית ולא עניין טכני.

העברת הסוכה מניסן לתשרי היא מעבר מציר החסד העליון של ניסן, לציר התשובה וההשתתפות האנושית של תשרי .
רבי אליעזר –  האומר שהעולם נברא בתשרי וישראל ייגאלו בתשרי אומר שהעולם נברא בתשרי – כלומר, נברא מתוך תשובה.
לא מתוך צורך לתקן חטא, אלא מתוך תנועה של חיים שממשיכה כל הזמן קדימה.
'תשובה קדמה לעולם', והיא היא תנועת החיים עצמה.
לא חרטה על העבר, אלא דחף מתמיד להתקדם, לצמוח, להוסיף אור.

זהו ההבדל בין סוכת ניסן לסוכת תשרי:
בניסן – גאולה מלמעלה, גם בלי זכויות.
תשרי – גאולה מתשובה, מבפנים.

אדם שמרגיש תקוע, שקוע בשגרה, עסוק במשכנתה, בעבודה, במרדף אינסופי – הוא חי בעולם בלי תשובה.
והעולם בלי תשובה הוא עולם שהולך ונעלם.
אבל מי שחי מתוך תשובה – מתוך תנועה מתמדת של הוספת חיים, של קדימה – הוא חי בעולם של גאולה.
כי גאולה היא לא רגע של ניסים, אלא תהליך מצטבר של רגעים שבהם החיים מתקדמים, מתחדשים, מתמלאים שוב בתנועה.
הושענא רבה הוא שיא של תהליך, שהחל בראש השנה. הוא יום השביעי, יום הישועה הגדולה.

הרגע שבו תהליך התשובה של תשרי מגיע לשיאו.
לא יום של ערבות בלבד, אלא יום של תשובה גואלת.
לא יום לישון בו, כי הוא יום של מפגש עם הישועה הפנימית של כל השנה.
אנחנו חושבים שיום כיפור זה הסוף, אבל בעצם הוא רק המעבר.
אחרי יום כיפור מתחילה הסוכה – לא מנוחה, אלא כניסה לבחירה מחודשת בחיים של קדושה.
וביום הושענא רבה – הישועה מתממשת.

זו אותה עוצמה של סוכת ניסן, אותה קדושה עילאית – אבל הפעם אנחנו בתוכה מתוך בחירה, מתוך תשובה, לא מתוך חוסר זכויות.
לא נגררים אחרי החסד, אלא שותפים לו.
זו הישועה הגדולה – ישועת התשובה.

הושענא רבה הוא הזמנה.
לא טקס חבטת ערבות, ולא רק לילה של לימוד.
זהו לילה של יום שבו האדם מוזמן להרגיש שהקב"ה גואל אותו מבפנים,
דרך התשובה שהוא עצמו בחר בה.

הושענא רבה – לא רק יום הערבה הגדולה, אלא יום הישועה הגדולה.
יום שבו סוכת התשובה הופכת לסוכת חיים.
ושם, בלב הסוכה, מתגלה קול דממה דקה – קול הישועה.