ה' מתגלה אל משה רבנו בסנה על מנת לגאול את עם ישראל. זהו קשר עמוק בין הקב"ה ובינינו, וממנו אנחנו לומדים על כל הקשרים המשפחתיים שלנו * בואו להבין, באופן פרקטי, מהי הדדיות בונה ואמיתית

הגמרא בקידושין משווה כיבוד אב ואם לחובה לכבד את ה', וכך גם את מורא אב ואם למורא שמים. מהשוואה זו לומדים יסוד מהותי: כל קשרי החיים של האדם – עם הוריו (כיבוד ומורא אב ואם), עם אחיו, עם אשתו וילדיו, קשורים כולם לקשר עם אלוקיו. הקשר בין האדם לבורא, בין כנסת ישראל הנמשלת לאשה לבין הקדוש ברוך הוא, אישהּ, הוא המפתח והשורש לכל הקשרים שמנהל האדם בחייו. מגילת שיר השירים מבטאת בצורה עמוקה את היחסים שבין ה' ועם ישראל, האיש והאישה, ושם מתואר בצורות שונות הקשר בינינו לבין ה'.

זהו סוג של הדדיות לא סימטרית. הדדיות היא קשר של שניים, והיא לא סימטרית – כי יש פנים שונים ומגוונים להדדיות זו. תחילתה של הדדיות זו נעוצה בפרשתנו, שבה מתגלה ה' אל משה כדי לשלוח אותו אל עם ישראל. ההתגלות אל משה בסנה אינה מעמד נבואי-אישי, אלא פנייה של ה' אל עם ישראל – עם קרובו, כנסת ישראל, אשתו – כדי לגאול אותה מיד המשעבדים אותה. הקשר העמוק הזה הוא העומד בבסיס כל הקשרים במשפחות בעם ישראל. נדבך אחד ממנו נברר היום.

מהי הדדיות?

יותר קל להגיד מה היא לא. הדדיות אינה סימטריה, וגם לא חלוקה של חצי-חצי. למה לא, בעצם?

מעשה בבעל ואישה שנקלעו לבעיית שלום-בית והגיעו לרב. הרב שוחח עם שניהם, ביחד ובנפרד, ולא הצליח לעלות על הבעיה. גם שיחה נוספת לא הבהירה את הקושי. בשיחה השלישית החליט הרב להקשיב עוד יותר טוב מהפעמים הקודמות, ולנסות לקלוט דברים שלא הצליח לשמוע קודם. והנה, פתאום עלתה מנגינה מעניינת. הרב שם לב לנוסח מעניין שחזר בדברי שני המדברים: "כששטפתי את החדר והוא ניקה את הסלון אז הילד…", "כשבישלנו לשבת ואני הורדתי את הפשטידה לא היה מקום כי הוא בדיוק הכין את האורז".

אצל הזוג החביב הזה ההדדיות התפרשה כשוויון מדוקדק. במקרה שלפנינו, שוויון קפדני בחלוקת העול ובמטלות הבית. מאחוריו מסתתר רצון לדאוג ששני בני הזוג ישקיעו באופן שווה. יותר מזה, להכריח אותם למלא את חובתם בשווה.

במילות הכותרת: אני מוכנה להשקיע או לעשות את חלקי – רק אם גם הוא ימלא את חלקו המדויק.

הבעיות הנעוצות בגישה כזו הן: ראשית, פיתוח יחסי מסחר בבית, יחסים של "שמור לי" – ורק אז – "ואשמור לך". שנית, הגישה הזו יוצרת מעקב ושמירת זכויותיי האישיות, המקשות לשים לב לזכויותיו של האחר ולחובותיי כלפיו. והנקודה העמוקה והבעייתית יותר – גישה זו מבטאת חשדנות, חוסר אמון או אולי השלכה של טראומות עבר של אי-שוויון קיצוני – ישירות על הקשר הנוכחי.

ההדדיות הבריאה

הדדיות – הגדרה מילונית:

א.      במילון אבן שושן (ישן): יחסי גומלין, יחס בין איש לרעהו.

ב.      בתחום הרפואי: (MUTUALISM) קרבה אינטימית אך לא מחייבת, בין שני מינים שונים של אורגניזם, בה קיימות עזרה ותועלת הדדית.

ג.       בטבע: מצב שבו שני צדדים מפיקים תועלת אחד מהשני.

מה המשותף להגדרות אלו?

1.     צריך שניים להדדיות.
2.     מתקיים יחס בין השניים (גומלין, קרבה).
3.     היחס מכיל תועלת ו/או עזרה.

אם כן, בהדדיות מתקיים יחס, שהוא לא בהכרח שוויון. היחס המדובר כולל העברת "דברים" מזה לזה. דברים אלו הם בעלי ערך לשני הצדדים. במילים אחרות, המשתתפים בהדדיות מעניקים זה לזה צרכים, עזרה או תועלות שונות שאינם בהכרח סימטריים, שווים.

כלומר, לא רק שהדדיות אינה שוויון וסימטריה, גם תכני ההדדיות – הצרכים ותשומות הלב של שני הצדדים – אינם זהים או שווים. מה שזהה בהם הוא היחס! עצם ההתייחסות, שמגדירה את ההדדיות. השימוש הארמי בלשון זו מחדד את האמירה שלעיל: אהדדי – זה את זה, יחד. היחד הוא התוכן המרכזי של ההדדיות, ולא השוויון הכמותי.

לפי זה, "מוכנה להשקיע אם הוא ישקיע" פירושו: אני מוכן לתת את כולי אם ארגיש שהיא גם בפנים. אני רוצה להרגיש שהצד השני מעורב, נוכח, זה חשוב לו. זו תביעה להדדיות בריאה. רוצה להרגיש שותפות.

אם כן, הדדיות אינה סימטריה ושוויון אלא קשורה לשותפות דו-סטרית.