לכבוד פורים, החלטתי לאסוף ארבע מנשות הצוות של מכון בנין שלם, שבימים כתיקונם נמצאות לפעמים מאחורי הקלעים, כדי לעזור לכולנו להתכונן קצת לפורים. אז הנה, האמיצות שהתראיינו ושיתפו אותנו בפורים שלהן:
דנה תירוש – ראש מכון בנין שלם, אסתי ארנד – יועצת לענייני משפחה והורות באגף הייעוץ של המכון, אפרת פלדמר – אחראית תוכן כנסי הקיץ, או במילים פשוטות: מי שעובדת קשה בימים אלו על בניית מערכת השיעורים של כנס הקיץ. ואחרונה חביבה: שלומית – המזכירה מאירת הפנים של המכון.
פורים עמוס בפעילויות ובמשימות שצריך להספיק. איך אתן מכינות את עצמכן, טכנית, לחג הזה?
דנה: "כמה שבועות לפני פורים אני הולכת עם רשימות – ממש נערכת למבצע. משלוחי המנות אצלנו הם נושא שעברנו בו תהליך משפחתי עם השנים, והגענו למסקנה שאנחנו שולחים משלוחי מנות הלכתיים. אז אני מבשלת כמות גדולה מאוד של אוכל לסעודה, ומזה אנחנו מכינים את משלוחי המנות. אנחנו משתדלים מאוד לתת את משלוחי המנות שלנו לאנשים שבאמת חסר להם והם צריכים, לאו דווקא לתת את המשלוחים לחברים שלנו או מתוך שיקולים של מעמד חברתי. זה באמת מבצע גדול, שכל המשפחה שותפה לו. בגלל שאנחנו ירושלמים, במשך היום שלפני כן (י"ד באדר) אנחנו מבשלים, ואפילו לוקחים סירים ענקיים מהשכנות. זאת חוויה משפחתית".
אפרת: "האמת היא שפורים נופל לי ממש על תקופת העומס של בניית הכנס, לכן מה שאפשר להכין ולהקפיא מראש – אני מכינה קודם. פורים אצלנו מוקדש לגמ"ח השכונתי שאנחנו פעילים בו. הקהילה כאן תורמת ובגדול, ובמשך כל החג אנחנו עוסקים בחלוקת מתנות לאביונים – אם אלה חבילות של מוצרים בסיסיים, ואם אלה תלושים לקנייה. במשך רוב החג בעלי לא בבית, הוא עסוק בגמ"ח, והילדים הגדולים מצטרפים אליו. הם חוזרים הביתה מאוחר ומיד אנחנו יושבים לסעודה. בשנים הראשונות לנישואינו הלכתי עם הקטנים בגשם ובבוץ לחלק את משלוחי המנות בזמן שהוא היה בגמ"ח, היום אני בבית והילדים, שגדלו בינתיים, מחלקים את המשלוחים לבד. אין ספק שזה שדרוג…".
שלומית: "אני קונה תחפושות וקונה משלוח מנות לעצמי. אני משקיעה מאוד ברעיון ומעצבת את משלוח המנות לפי המקבל. אם זאת, למשל, מישהי שחשוב לה לאכול בריא – אני שולחת לה משלוח בריא. והאמת היא שאני עושה גם הכנה רוחנית לפני החג".
ספרו לנו באמת על ההכנה הרוחנית שלכן לפורים.
שלומית: "לפני החג אני הולכת למסיבות של נשים, הופעות והרקדות – כדי להרגיש את מהות החג והשמחה".
דנה: "לצערי, בגלל העומס שבא עם השנים של גידול הילדים, הכנה רוחנית היא דבר שאני תמיד רואה מנגד אבל לא מצליחה להגיע אליה. אני כן משתדלת לקרוא פעם אחת את מגילת אסתר לפני פורים, לחשוב עליה קצת, ולבקש מבעלי להזכיר לי שוב פעם מה ההלכות של פורים, ומה צריך לעשות ביום הזה".
אסתי: "אני תמיד מתכננת לעשות הכנה רוחנית, אבל זה לא תמיד יוצא. אני מתמקדת בכך שמשלוחי המנות הם לבביים, כיוון שפורים הוא באמת חג של נתינה ושמחה, וההרגשה היא שהשמחה היא לחשוב על השני".
פורים הוא גם חג מרגש. מה הדבר שהכי מרגש אתכן בו?
אסתי: "אני מתרגשת מעצם הרעיון שירושלים של זמן המגילה לא הייתה נראית כמו שהיא היום. היום היא מיושבת ביהודים ומסתובבים בה עם התחפושות ומשלוחי המנות – זה חגיגי ומרגש, יש גאולה פה בירושלים, מול מקום בית המקדש".
דנה: "הדבר שהכי מרגש אותי הוא שבפורים יש חוקיות אחרת לעולם, החוקים משתנים. התחושה היא כמו ששמים נייר צלופן על החלון והכול נראה באור אחר – אז ככה גם פורים. ההלכה הצליחה להפוך את העולם לטוב יותר ליום אחד. כל אחד חושב על השני, וזה ממש נורמלי שכל אדם נכנס אליך הביתה ומביא לך משהו. ממש מייחדים את הזמן כדי להיטיב עם האחרים, להיות בנתינה ובהסרת המחיצות".
אפרת: "אותי מרגשת מאוד הזכות להתעסק עם המתנות לאביונים, לתת באמת".
פורים נתפס כ"חג הילדים", הרבה מההתעסקות היא סביבם, עם התחפושות ומשלוחי המנות. איך אתן משתפות את הילדים בשמחת ובמצוות החג?
שלומית: "אני הולכת יחד עם האחיינים שלי לחנות, ונותנת לכל אחד מהם לבחור לעצמו את משלוח המנות שהוא רוצה. אחר כך אנחנו עוטפים את זה יפה, וזה משלוח המנות ממני אליהם. אנחנו מכינים יחד יצירות, וכל אחד מכין יחד איתי משלוחי מנות גם לאחים שלו".
דנה: "האמת היא שאני לא כזאת גדולה בתחום הזה בפורים. הילדים מעל גיל עשר שותפים במטבח, והצעירים – מישהו מהגדולים לוקח אותם ושומר עליהם. אבל התחום שבו הם כן שותפים הוא הפתקים למשלוחי המנות. חודשיים לפני פורים אני מניחה דפים וצבעים על השולחן, וכל אחד עובר ומכין פתק יפה, ממציא ברכה. אנשים יכולים לקבל במשלוח המנות מאיתנו פתק שהשקיעו בו שבוע עבודה".
אסתי: "אני כבר במקום אחר. הבת הקטנה שלי בת שתים-עשרה, אז אני משוחררת מרוב הדברים הללו בשלב הזה של חיי. הבנות שלי עוזרות לאפות, אבל בתחפושות אני כבר לא מתעסקת".
ואם כבר תחפושות… לְמה אתן מתחפשות השנה?
שלומית: "השנה אני מתחפשת לחיילת. הצבע של המדים יפה בעיניי, אז אשיג לי חולצת מדים לפורים".
אפרת: "אני לא מהמתחפשים, אבל זה מזכיר לי פדיחה שהייתה לי כשהייתי צעירה והלכתי רק עם כובעים רחבי שוליים, כמו שהייתה האופנה באותה תקופה. כשהגיע פורים החלפתי את הכובע במטפחת. יצאתי לקריאת מגילה והייתי בטוחה שכולם סביבי יתרגשו ויגיבו, ישאלו למה התחפשתי, אבל בסופו של דבר, אף אחד בכלל לא שם לב שזה תחפושת. ומאז, אני עם מטפחת…".
דנה: "אני לא מתחפשת בפורים. להפך, פורים עוזר לי להוריד את התחפושת. פעם פורים היה יום התחפושות – הכול חייב להיות מושלם ומתוקתק. עם השנים, ועם הרבה עבודה פנימית ועמל, הבנתי שזה יום שאפשר להיות בו לא מושלמים, להוריד את התחפושת של כל השנה".
בפורים יש לפעמים גם התמודדויות לא פשוטות. ספרו לנו עליהן.
דנה: "באמת בפורים לא חסרות התמודדויות, זה ה-יום לנפילות, לאכזבות… תבשיל שמתקלקל או נשפך, משלוח המנות שהכי השקעת בו מתרסק על הרצפה, או כשקריאת המגילה יוצאת בשעה שלא נוחה לך ואת לא מרוכזת. פורים הוא אוסף של רגעים לא פשוטים, שצריך לשמוח בתוכם".
שלומית: "הרווקוּת היא העניין שקשה לי בפורים, ובכלל בחגים. חגים הם משהו משפחתי, ואני רוצה כבר את הבית שלי. בא לי לפעמים להכין איזו סעודה קטנה לשניים, בלי ההמוניות שיש מסביב".
אפרת: "בפורים אני לא מסתכלת מה הילדים אוכלים. אני מאמינה שיש שמירה מיוחדת בפורים, מכל צבעי המאכל והג'אנק. אין ברירה אלא להעלים עין, כי הילדים אוכלים כמויות ג'אנק מטורפות".
אסתי: "היו שנים שהקושי שלי היה שנכנסים ויוצאים מהבית, ממש הרגשתי איבוד שליטה. קשה לי לפעמים גם עם השכרות, והחשש שמישהו יקיא בבית… למרות שהם באמת נהנים מזה, אלה גם רגעים מרגשים, כשנכנס יין ויוצא סוד. לראות אותם מדברים אחד עם השני, זה משהו מתוק מאוד, הם מגלים את התוכן הפנימי שלהם וזה איבוד שליטה משמח".
אם הייתן יכולות לתת משלוח מנות אחד לדמות מיוחדת, למי הייתן נותנות?
דנה: "אם הייתי יכולה, הייתי קושרת כתר מלכות לכל הנשים בישראל ומביאה לכל אחת משלוח מנות אישי על הגבורה שלה. זה החלום שלי – להגיש לכל אישה אות הערכה במשלוח מנות אישי ומחזק. אני מצדיעה לכל אישה שמצליחה להתחבר לתפקיד שלה, ולמי שלא מצליחה להתחבר – הייתי מביאה את משלוח המנות שייתן לה כוח".
שלומית: "אני מוצאת את עצמי כל כך הרבה פעמים מודה לקדוש ברוך הוא, ואני חושבת שאם הייתה לי אפשרות להכין לו משלוח מנות של תודה – זה מה שהייתי מכינה. לא לשכוח להודות לו".
אפרת: "למשפחה שלי. אני היחידה הירושלמית מבין המשפחה שלי, ולכן מעולם לא זכיתי לתת משלוח מנות להורים ולאחים שלי".
רגע של "ונהפוכו" – מה הייתן רוצות שיתהפך לטובה?
אפרת: "שכל ההתפלגויות בעם שמגיעות עכשיו עם הבחירות – יהפכו לאחדות אחת גדולה".
שלומית: "שיהיה לי ג'יפ חדש… (צוחקת). האוטו כל הזמן במוסך, בתיקונים, אז אשמח לאוטו חדש, ואם כבר – אז ג'יפ. האמת, גם בעלי לעתיד יכול לקנות לי אוטו, וככה להציע לי נישואין…"
דנה: "הייתי רוצה שנצליח להמשיך לשמוח גם אחרי פורים. תמיד אחרי פורים אני משתדלת לחייך עוד כמה ימים לכולם ולעשות מעשים טובים. הייתי רוצה שככה תהיה המציאות, שתתהפך לטובה. לכל פורים יש את נקודת השבר שלו, זה כמו בכל בית בערב שבת – לחץ, דברים מתפספסים ויש אכזבה לפעמים, אבל כשעוברים את זה – רואים שהכול יכול להתהפך לטובה, ויכול לצאת מכאן משהו טוב".
אסתי: "הייתי רוצה שלא נצטרך כבר לצפות לבית המקדש כי נוכל להיות שם כבר. אנחנו קרובים לזה כנראה יותר מאי פעם".
ומילה לסיום, הנס בפורים הוא נס שהגיע בזכות אישה – אסתר המלכה. מה את לומדת מדמותה?
אסתי: "בילדותי, בכל פעם שקראו במגילת אסתר, כל הבנות היו מסתכלות עליי כי זה השם שלי, למרות שאני קרויה בכלל על שם סבתי. אצל אסתר המלכה, רב הנסתר על הנגלה. אסתר – היא מוסתרת בעיניי. זאת עדיין חידה שלא פתרתי לגמרי".
שלומית: "אסתר היא אישה אצילה ומדהימה. הייתי רוצה לדעת איך היא נראתה, מה זה אומר 'יפת תואר ויפת מראה', איך באמת היה נראה היופי של התנ"ך".
דנה: "אסתר המלכה היא, בעיניי, התמצית של לדעת מה תפקידך ולעשות אותו במקום ובזמן הנכון. קשה מאוד להזדהות עם המעשה – ללכת מרצונה אל בית המלך, אבל אפשר להזדהות עם המניע למעשה – פשוט לדעת לראות מה התפקיד שלי ומה אני צריכה לעשות בעת הזאת, ולעשות בשמחה ובאהבה. לא כל המעשים הם נוצצים, המעשה שלה הוא לא נוצץ, אבל המניע הוא נוצץ – ואנחנו צריכות להתחבר לזה ולשמוח שיש לנו בתים, בריאוּת, שיש לנו קמח לעשות עוגה. התפקיד שלנו הוא לא קל, ויש הרבה רגעים קשים בפורים, ולכן זה מה שאני לומדת מאסתר המלכה – לשמוח בתפקיד שלי ולהתחבר אליו".
פורים שמח!
כרטיס למפגש עומק עם הרבנית דנה תירוש – עלינו
כי כששניכם לומדים – כל הבית מרוויח
