חינוך

שיתוף הילדים בעבודות הבית

בס"ד

ילדים השותפים בעבודות הבית באופן כמעט מלא איננו חלום, המציאות הטבעית והבריאה היא שילדים שותפים כמעט באופן מלא בעבודות הבית, ילדים כבר מגיל שנתיים יכולים להשתתף במלאכות השונות. ילד בן שנתיים יכול ושמח לפנות בקבוקי שתייה לא שבירים מהשולחן, וילדים בוגרים יותר יכולים לערוך קניות, לשטוף כלים, לנקות את הבית, לתלות כביסה, לשמור על האחים הקטנים, להחליף טיטולים, לעזור לסבא וסבתא, לסדר את החדרים ועוד ועוד.

 

עבודה בבית- מתנה לחיים

מהם הורים טובים? רבים חושבים שהורים טובים הם אלה הדואגים שלא יחסר לילדם דבר. הארוחות מוגשות בזמן, הבית נקי ומסודר, הכביסה הריחנית מקופלת בארון, והבית מתוקתק. הורים טובים נותנים לילדם הכול! קונים לו, דואגים לו, נושאים עבורו את התיק, שוטפים את הכלים בהם הילד אכל ומנקים אחריו את השולחן. ההורים עובדים והילדים נחים, מבלים וממעטים להתאמץ- זאת תמונת ההורות בעולם המערבי. ההורים מקווים שהילד שדאגו לו כל חייו, עשו בשבילו הכול, תמיד סללו עבורו את הדרך והסירו כל מכשול- יצמח ויהיה גם הוא אדם שנותן מעצמו, עמל וחרוץ. אך למרבה האכזבה המסר שההורים קיוו שהילד יפנים לא הופנם- הילד הפנים מסר אחר- הוא למד שהוא מרכז העולם, כולם ובמיוחד הוריו המסורים חייבים לספק לו את כל מאווייו. גם בבגרותו הילד בן השלושים יהיה משוכנע שהוריו חייבים לעזור לו, הוא בטוח שהעולם סובב סביבו, כל הסובבים אותו נתבעים לשרת אותו.

בימינו ילדים קמים בבוקר, לוקחים את הכריך שאימא הכינה להם, אבא סוחב להם את התיק לאוטו, מסיעים אותם לבית הספר, אחרי הלימודים- הילד ממלא את יומו בחברים, מחשב, פלאפון, סרטים, ההורים עוזרים להכין שיעורים וחוזר חלילה. כמה ילדים חוזרים מבי"ס ושוטפים כלים? מורידים כביסה? חותכים סלט לארוחת ערב? לוקחים את האחות הקטנה לגינת המשחקים?

ילד שלא עמל ולא חסר לו דבר, גדל כאשר היסוד הפנימי והערכי חסר לו

הורות טובה היא זאת המאפשרת לילדים התנסויות מרתקות, פותחת להם פתח ללקיחת אחריות, מחלקת תפקידים ומפתחת בילדים עצמאות, יצירתיות, יכולת קבלת החלטות, עבודת צוות ויוזמה והכול בין כותלי הבית. דרך המטלות השוטפות והיומיומיות של הבית, נוצר אחד הסיכויים האחרונים לגדל ילדים בריאים בנפשם בדורנו. אחד הדברים החשובים ביותר שהורים יכולים לעשות למען התפתחותם התקינה של ילדיהם הוא לרתום אותם על בסיס קבוע ועקבי לעבודות הבית. עבודות הבית הם מתנת חיים עבור הילדים. כך נבנות בילדים קומות נפשיות ורגשיות קריטיות, כישורי חיים שיכולים להתפתח רק בין כותלי הבית.

 

עבודות הבית ככלי לבניית האישיות

נסקור תחומים אישיותיים, נפשיים ובין-אישיים, המתפתחים כתוצאה משותפות קבועה בעבודות הבית;

 

  1. 1. אחריות– ילד שבאופן קבוע משתתף בעבודות הבית מפתח ערנות. "אימא, אני רואה שיש הרבה כלים… שאשטוף?" "אימא, נגמרו הירקות…שאקפוץ לקנות?" ילד שרגיל לשמור על אחותו הקטנה, יגלה ערנות ותשומת לב אחראית לפעוטות שבסביבתו. האחריות הוטמעה בילד והוא יפגין אחריות בבית, בכיתה, בצבא ובחייו הבוגרים.

 

  1. יש לי תפקיד! צריכים אותי! ערב שבת, יש עוד הרבה עבודה, וכל מה שאימא מבקשת מהילדים הוא שייכנסו לחדר ולא יפריעו. ילד רוצה לבשל ולנקות, אבל קשה לאימא להפעיל אותו, אימא רק מבקשת ברוח הספר 'שלום לך אורחת': "רוץ וברח, אל תסתובב פה במטבח כי עוד מעט עוד רגע קט הנה הנה תבוא שבת".

פעמים רבות אנחנו אומרים לילדים: "אתם מפריעים"- "רק לכו ותנו לי לעשות הכול מהר וכמו שצריך". אמנם אנחנו עושים את העבודות מהר וטוב יותר אבל בשכר זה- הערך העצמי של הילד שלנו יורד. הילד מפנים שהוא לא יוצלח, הוא נטל.

רוצים להעצים ילד? תנו לו תפקידים, והערך העצמי שלו יעלה! גם אם הילדים יקטרו ויבקשו לנוח על זרי המחשב, הם יגידו "תעזבי אותי" ו"למה תמיד אני"? אבל בפנים אתם תדעו שאתם בונים ילד מאושר, ילד שיודע כי צריכים אותו באמת!

 

האם הנער והנערה לא מסוגלים למיין בין כביסה לבנה וצבעונית, למלא מכונת כביסה, להוסיף מרכך ולהפעיל את המכונה בהצלחה? שומו שמיים- אימא יהודייה לא תפקיר את כביסתה המלוכלכת בידי ילדיה! למרבה ההפתעה- ילדים יודעים להפעיל מכונת כביסה בקלות, הם מסוגלים ללא כל מאמץ לבחור ירקות בסופר ולהצליח! הם מסוגלים- אנחנו הם אלה שהופכים אותם למומיות. אפשרו לילדים להתנסות ולהצליח, אל תנכסו לעצמכם את היכולת הבלעדית לבחור מלפפונים בסופר… אפשרו להם להתנסות – הם לא יאכזבו.

 

  1. מחמאות! חיזוק הדימוי העצמי של הילד- הבית מהווה קרקע פורייה למחמאות בלתי פוסקות. הרבו בחיזוקים חיוביים ובעידוד על מאמץ והשקעה. התרגלו להחמיא על כוח אישיותי שהתגלה ולא על ביצוע המטלה. המלאכות שהילד מבצע בבית הם מצע מצוין למחמאות.

במקום לומר- "איזה מותק אתה שהשקת את הצמחים", אמרו: "שמת לב שהצמחים יבשים והשקית אותם. לזה קוראים נטילת יוזמה, יישר כוח". במקום "תודה ששמרת על הילדים, בזכותך נכנסתי לנוח והתרעננתי", אמרו ,שמרת על הילדים בכזאת סבלנות, והרעיונות שלך למשחקים איתם ממש מקוריים.

 

  1. יצירתיות ומוטוריקה- לכמה חוגים ושיעורי העשרה אנחנו שולחים את הילדים כדי לפתח את המוטוריקה העדינה והגסה? כמה אנחנו משקיעים כדי שהילדים יפתחו יצירתיות?

תליית כביסה, לישת בצק וכיבוס בגדים בגיגית הן מלאכות בית נצרכות שמפתחות באופן טבעי את המוטוריקה של הילד. אפשר לומר לילד: "תראה מה יש במקרר, ותכין לנו ארוחת ערב יצירתית"- הוא יכול להכין כריכים עם פרצופים, פלטת ירקות ועוד, כיד הדמיון הטובה עליו.

חוויות מחומרים פשוטים וזמינים מאתגרים את הילדים. והילד מתרגל להבנות וליהנות מכל דבר, ולא מחפש תמיד אחר סף ריגוש יותר גבוה.

 

  1. חברתיות. במקום מסך מחשב פרטי לכל ילד– אתגרו את ילדיכם בעבודת צוות. נכון, קשה עד מתיש את ההורים לשמוע את קולות הרקע המלווים עבודת צוות, קשה- אבל שווה! הטילו על שני ילדים לשטוף בצוותא את המטבח, לסדר ביחד את הבית- עבודת הצוות מלווה בקיטורים ומריבות אבל התוצאות מובטחות בטווח של עשרות שנים.

 

  1. משחנ"שים עם אימא- מקום בלתי אמצעי לשיחות נפש עם אימא הוא סביב עבודות הבית. מבשלים יחד, מקפלים כביסה יחד, עושים קניות יחד ומדברים מלב אל לב סביב הכיור, תוך כדי קילוף ירקות למרק.

 

  1. עמל, סבלנות ותהליך– בשונה מעולם האינסטנט אליו אנו מורגלים, עבודות הבית מזמנות אפשרויות רבות לספיגת ערכים כגון עמל וסבלנות. עמידה בתור לקניות, שמירה על אחים קטנים, ניקיון ובישול דורשים סבלנות- ומלמדים את הילד באופן בלתי אמצעי על חשיבות העמל. כשהילד יגדל וייתקל במשימה שדורשת עבודה מאומצת וארוכת טווח- הוא לא יירתע, הוא מורגל מילדות לתהליכים הדורשים מאמץ.

 

  1. כישלון- זה לא סוף העולם – גם אם הילד נכשל- העוגה נשרפת, הכביסה נצבעת, המלפפונים שהוא בחר בסופר הם לא מהמובחרים ביותר והחמין שהבת הכינה יצא קצת מתוק מדי …לא נורא! כל ה'פאשלות' הם בבחינת 'שכר לימוד'. הילד למד שאפשר להיכשל, ליפול ולקום. הדימוי העצמי לא מתרסק מכישלון. אפשר לחוות קושי וטעות ולצאת ממנה עם חיוך. הבית והמשפחה הם הסביבה הטבעית והתומכת להתמודדות עם כישלונות, ומתוך הטעויות לומדים, והן נשארות כזיכרונות משעשעים מהעבר.

 

  1. איזה כיף! הבית– על אף תדמיתו הסולידית והשבלונית – מזמן חוויות מהנות בצורה טבעית ולא קיצונית. מכונת כביסה מקולקלת היא לא דבר נחמד, אבל כיבוס בגדים בגיגית בחוץ זאת דווקא ממש כיף. מלבד כל הערכים הרבים שעבודות הבית מזמנות- יש בעבודות הללו מימד לא מבוטל של הנאה צרופה. איזה כיף להכין חלות, כמה נחמד לשטוף את הרצפה. [כידוע זה עיקר הכיף בחודש ארגון בסניף] – פנקו את הילדים בקצת ספונז'ה…

 

איך עושים את זה?

כדי להפוך את החזון למציאות צריך בראש ובראשונה לעשות שינוי בגישה שלנו כהורים, להבין שעזרה בבית היא לטובת הילדים, להפנים שזה הסדר הנכון והטבעי של מציאות החיים הביתית. שינוי הגישה והבנת התהליכים הנבנים בילדים כתוצאה מעבודות הבית הם בבחינת חצי הדרך להצלחה.

כדאי לקיים עם הבעל 'פגישה זוגית' ולחשוב על הדרך ועל השלבים להטמעת השינוי בבית.

החופש הגדול הוא זמן מצוין לשינוי דפוסים אמרו לילדים: "הנה עכשיו שיש לכם יותר זמן פנוי, אבא ואימא החליטו שמספר דברים יעברו לאחריותכם" הכינו טבלה של המטלות לפי ימים … הילדים מוזמנים להירשם תחת העמודה הרצויה בכל יום- שטיפת כלים, פינוי האשפה, סידור סלון, טיול עם התינוקת, שטיפת כלים, קיפול כביסה. אחרי החופש המשיכו במסורת אל תוך שנת הלימודים.

לעשות מסיבת פתיחה: אבא נכנס בערב עם פיצה/גלידה שווה ומכריז בקול דרמטי: אימא הייתה בבניין שלם, שמעה שיעור [או קראה אותו בניוזלטר של המכון…]. אנחנו רוצים לנסות. רצינו להזמין אתכם לפיצה לכבוד השינוי! עד היום בביתנו היה כך וכך וממחר…

 

חיזוק הסמכות ההורית– לא להילחץ אם ילד מסרב, זה לא אומר שנכשלנו, יש ללמוד על חיזוק הסמכות ההורים. [בנושא זה אתם מוזמנים לקרוא ולצפות בשיעורים נוספים באתר מכון בניין שלם].

 

רעיונות לעבודות בית המתאימות לילדים עפ"י גילאים

ראשית ודאו כי המשימות שאתם מטילים על ילדיכם מתאימות ליכולתו ההתפתחותית. משימות קשות מידי, מייאשות וגורמות לבריחה מאחריות. יש לוודא שסביבת העבודה בטוחה ושהמשימה מתאימה מבחינה בטיחותית לגילו של הילד.

התרגלו להעריך עבודה לפי המאמץ ולא לפי התוצאות וההישגים.

אל תמציאו עבודות דחק, השתדלו שכל העבודות תהיינה אמיתיות ונצרכות. אפשר לבקש מילד לגזור ולקשט 100 פתקים לשם כתיבת הודעות טלפוניות, אבל לא נכון לבקש מילד לשטוף ריצפה נקייה.

 

גיל 2-3: מיונים שונים: סכום חד פעמי שהתערבב, למיין כביסה לפי צבעים, למיין משחקי קופסא שונים שהתערבבו. להוריד כביסה (בגדים קטנים), לערוך שלחן בכלים לא מסוכנים, לנקות כסאות פלסטיק ארונות מטבח מבחוץ וכו'. לעשות לחמניות מבצק. לטאטא מדרכה/רחבה. לשטוף.

גילאי 3-4: לחתוך סלט ירקות, לסדר מגירה, לתלות כביסה- דברים קטנים, לנקות עם סמרטוט סחוט דברים שונים (כסאות כתר), להתחיל לשטוף כלים, לגזור דפים להודעות טלפון (ולקשט…..), להכניס/להוציא כביסה מהמייבש, להכין לחמניות מבצק, זיווג גרביים, לסדר נעליים לזוגות, להכין טחינה, כדורי שוקולד.

גלאי 5-6: לנקות עגלה או כיסא של תינוק, לחתוך ירקות. סלט/פלטת פירות, למרוח ביצה ולפזר שומשום על הלחמניות, להכין עוגיות מבצק, להכין טחינה, למעוך אבוקדו, לשבור קוביות שוקולד להכנת קרם, להכין כרטיסי ברכה (לימי הולדת ושמחות, אפשר גם בחופש להתחיל להכין כרטיסי שנה טובה), לחתוך טישו לשבת.

גיל 7-8: לארגן פעילות קצרה לילד בן 3, לתלות/להוריד כביסה, להכין ביסקוויטים מרוחים בשוקולד, לסדר צלחת של קינוחים לסוף סעודת שבת, לחתוך קישואים, לערוך שלחן יפה, לסדר מפיות בכוסות, לקלף ירקות למרק, לערוך קניות קטנות (ללא צורך בחציית כביש), להכין נרות שבת, לנקות אבק, לשאוב אבק.

גיל 9-10: לערוך קניות, לאפות עוגת שוקולד פשוטה בחושה (עד הסוף, כולל ניקיון!), להכין עוגת גבינה קרה, עוגיות שוקולד צ'יפס, לסדר חדר ומיטות, לקחת ילד/ים קטנים לטיול קטן בעגלה או לגינה, לשטוף כלים, לפנות את השולחן אחרי ארוחה.

מגיל 11 ואילך הילדים יכולים להיות שותפים כמעט בכל מלאכה.

בהצלחה!

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך