חום של קיץ,
חופש גדול באוויר וימי בין המצרים שאוטוטו כאן.
ובין לבין – הבשורות הקשות על אחינו הגיבורים 💔
שמו הייחודי של החודש נגזר דווקא משמו של אל בבלי, אל הפריון והטבע.
בספר יחזקאל מתוארת עבודת אלילים זו:
"…והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז".
(ח', י"ד)
בכי זה על מות האליל –
המבטא כביכול את מות הטבע –
מייצג את ההתמכרות לבכי והשקיעה בדיכאון וייאוש, שהיו חלק בלתי נפרד מהפולחן הזר.
לעומתם, תיקונו של חודש תמוז נשען על שלושה יסודות:
א. פִּיכַּחוֹן: הכרה מציאותית במורכבות החיים ובקשייהם.
ב. אופטימיות: מבט חיובי וחיבור לטוב הקיים במציאות.
ג. בניין: בנין מתמיד של החיים, המשפחה, החברה והעם, מתוך אמונה ואורך רוח.
לא דמעות של ייאוש ודיכאון,
אלא חוסן נפשי, חברתי ולאומי
של למידה מעמיקה ובנייה מתמדת.