בזמן אבלות,
הרבה אנשים פתאום מרגישים דווקא קרובים יותר לה‘ יתברך.
היינו מצפים שאולי יקרה להיפך,
שטלטלה בסדר גודל כזה תביא לריחוק.
אבל בהפוך על הפוך, 🌀
דווקא אז רואים פתאום כיפות, קדיש, 3 תפילות…
מדוע זה כך?
כי הנפש תמיד מחפשת קרבה,
קרבה למקור החיים עצמם.
ולכן, גם במקום קשה כל כך של הפסקת חיים –
יש מפגש עם מי שהוא המקור לכל.
🎯 זה מה שקורה לנו גם בתשעת הימים.
אנחנו באבלות על מקדש שחרב ועל חיים שנגדעו,
אבל באותה נשימה קיים גם געגוע.
געגוע טבעי של הנשמה, אל המקור ממנו נחצבה.
געגוע למקדש,
בו אפשר היה להרגיש את הקרבה הזו באופן תמידי.
ועד שנזכה לבניין בית המקדש במהרה בע"ה,
אנחנו יכולות לטעום משהו מהטעם הזה,
ככל שנתקרב אל ה' בתפילה,
במצווה שנעשית מכל הלב, בחסד,
או בשלום שאנחנו מרבות בבית.🕊️
כך נזכה להרגיש קצת מהמציאות,
שאנחנו כל כך מתפללות אליה. 🙌